לואי פרדיננד, נסיך פרוסיה (1772–1806)
 | |
| לואי פרדיננד, נסיך פרוסיה | |
| לידה |
18 בנובמבר 1772 ברלין, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| נהרג |
10 באוקטובר 1806 (בגיל 33) זאלפלד, דוכסות סקסוניה-קובורג-זאלפלד  |
| מקום קבורה |
קתדרלת ברלין  |
| שם מלא | לואי פרדיננד פרידריך לודוויג כריסטיאן, נסיך פרוסיה |
| מדינה | פרוסיה |
| תארים | נסיך פרוסיה |
| בת זוג |
Henriette Fromme |
| ילדים |
Ludwig von Wildenbruch, Theodor Friedrich Klitsche de la Grange, Blanka von Wildenbruch |
| פרסים והוקרה |
|
| שושלת בית הוהנצולרן | |
| אב | אוגוסט פרדיננד, נסיך פרוסיה |
| אם | אליזבת לואיזה, מרקיזת ברנדנבורג-שוודט |
| שירות ביטחוני | |
| דרגה |
לוטננט גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמות הנפוליאוניות | |
  | |
לואי פרדיננד, נסיך פרוסיה (בגרמנית: Louis Ferdinand Prinz von Preußen; 18 בנובמבר 1772 - 10 באוקטובר 1806), היה נסיך פרוסי שנהרג במהלך קרב זאלפלד.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לואי פרדיננד נולד ב-18 בנובמבר 1772 לאוגוסט פרדיננד, נסיך פרוסיה ואליזבת לואיזה, מרקיזת ברנדנבורג-שוודט, בתם של פרידריך וילהלם, מרקיז ברנדנבורג-שוודט וסופיה דורותיאה, נסיכת פרוסיה, והיה אחיינו של פרידריך השני, מלך פרוסיה. לואי פרדיננד היה מוזיקאי ומלחין מוכשר, ואף נחשב לפסנתרן מעולה.
בצעירותו התגייס לואי פרדיננד לצבא הפרוסי, ואף לחם במלחמות נגד צרפת המהפכנית. במהלך המצור על מיינץ בשנת 1793 לחם לואי פרדיננד תחת פיקודו של קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל, ואף נפצע במהלך הקרב. בשנת 1806 היה לואי פרדיננד מהתומכים בחידוש המלחמה נגד צרפת, ובהצטרפות לקואליציה האנטי-צרפתית הרביעית. ב-10 באוקטובר 1806 פיקד לואי פרדיננד על כוח שמנה 8,300 לוחמים, והתקדם כנגד הקורפוס הצרפתי ה-5 בפיקודו של ז'אן לאן. בקרב שהתפתח הובס כוחו של לואי פרדיננד על ידי הכוח הצרפתי שהיה יותר גדול, ובנוסף החזיק בעמדות גבוהות יותר. לואי פרדיננד ניסה לחזק את רוח לוחמיו, ואף סירב להצעת כניעה שהוצעה לו על ידי הצרפתים. לבסוף נהרג לואי פרדיננד על ידי כוח פרשים צרפתי, מה שזעזע את בית המלוכה הפרוסי, ואף היווה אחד מן הגורמים שהביאו למפלת הפרוסים בקרב ינה-אאורשטדט 4 ימים מאוחר יותר[1].
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ מיכאל הרסגור, אהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר, דביר, 2010, עמ' 38