לותרניזם
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | |
| כנסיית הטירה בוויטנברג, גרמניה, שידועה בכך שעל דלתותיה תלה מרטין לותר את 95 התזות | |
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| דת |
נצרות  |
| זרם |
נצרות פרוטסטנטית |
| מקור השם |
מרטין לותר |
| תאריך ייסוד |
31 באוקטובר 1517, 25 במאי 1521 |
| מייסד |
מרטין לותר |
| מספר מאמינים |
70 מיליון |
  | |
לותרניזם (או הכנסייה הלותרנית) הוא אחד הזרמים המרכזיים והקדומים ביותר בנצרות הפרוטסטנטית, והוא מבוסס על משנתו התיאולוגית של הנזיר והפרופסור הגרמני בן המאה ה-16, מרטין לותר. הזרם צמח מתוך ניסיונו של לותר לבצע תיקון בכנסייה הקתולית, שהייתה המוסד הדתי השליט והיחיד באירופה המערבית באותה עת. מחאתו של לותר נגד מה שנתפס בעיניו כשחיתות כנסייתית, ומחלוקותיו על פרשנות כתבי הקודש הציתו את תנועת הרפורמציה הפרוטסטנטית, שהובילה לפיצול היסטורי בנצרות ולהקמת כנסיות שאינן סרות למרות האפיפיור ברומא.
עיקרי האמונה הלותרנית מדגישים את המעבר מדת המבוססת על ממסד וטקסים לדת המבוססת על קשר ישיר בין המאמין לאל. בלב התפיסה עומד הרעיון כי גאולת נפש האדם אינה מושגת בזכות מעשים טובים או קיום מצוות דתיות, אלא ניתנת כחסד, כלומר מתנה אלוהית ללא תמורה, המוענקת בזכות האמונה בלבד. בהתאם לכך, הלותרנים רואים בתנ"ך ובברית החדשה את הסמכות העליונה והבלעדית לקביעת אורחות האמונה, תוך דחיית הסמכויות הפרשניות של הממסד הכנסייתי או המסורות המאוחרות לו. גישה זו מכונה לעיתים "כהונת כל המאמינים", שכן היא מבטלת את הצורך במתווכים כגון כמרים או קדושים לצורך פנייה אל האל.
ללותרניזם הייתה השפעה מכרעת על עיצוב התרבות המערבית והמודרניות. תרגום התנ"ך על ידי לותר לגרמנית, שהייתה אז שפת העם הפשוט, נחשב לאירוע מכונן שהאיץ את התפשטות האוריינות ותרם לעיצוב השפות הלאומיות באירופה. מעבר להיבט הדתי, הזרם חולל מהפכה בתחומי החינוך, המוזיקה – בפרט דרך יצירתו של יוהאן סבסטיאן באך הלותרני – וביחסים המורכבים שבין המדינה לדת.
כיום מונה הלותרניזם כ-70 עד 80 מיליון מאמינים ברחבי העולם, והוא מהווה את הזרם הנוצרי הדומיננטי במדינות צפון אירופה וסקנדינביה, בגרמניה, וכן בקהילות גדולות בארצות הברית, באתיופיה ובטנזניה.
עקרונות התיאולוגיה והפולחן
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיאולוגיה הלותרנית מושתתת על ההנחה כי קיימת זיקה הדוקה בין התפילה לאמונה, וכי הליטורגיה (סדר הפולחן) היא הביטוי הפומבי והמרכזי של עיקרי הדת. תפיסה זו באה לידי ביטוי בכלל "חוק התפילה הוא חוק האמונה" (Lex orandi, lex credendi), לפיו הפולחן אינו רק טקס חיצוני אלא האופן שבו הכנסייה מצהירה על תפיסת עולמה.[1] אחד הנדבכים המרכזיים המבחינים בין הלותרניזם לבין הקתוליות הוא ההבחנה בין האלמנט ה"סקרמנטלי" לאלמנט ה"סקרפיציאלי" (הקרבתי) בשירות הדתי. לפי תפיסה זו, הפולחן מורכב משני כיוונים: הפן הסקרמנטלי מייצג את פעולתו של אלוהים כלפי בני האדם, באמצעות הכרזת הבשורה והענקת החסד בטקסי הטבילה וסעודת האדון; לעומתו, הפן הסקרפיציאלי מייצג את תגובת המאמינים לאל, המתבטאת בתפילה, בהלל ובהודיה.[2]
בלב האמונה הלותרנית עומדים שלושת עקרונות ה"סולא" (Sola – "בלבד" בלטינית), המגדירים את מקור הסמכות והדרך לגאולה.
- חסד לבדו (Sola Gratia) – הישועה היא מתנה אלוהית הניתנת לאדם ללא תמורה, ולא כגמול על מעשיו.
- אמונה לבדה (Sola Fide) – ק באמצעות אמונה כנה בבשורה יכול המאמין לזכות בחסד זה.
- כתבי הקודש לבדם (Sola Scriptura) – המקרא הוא הסמכות העליונה והיחידה בענייני אמונה, תוך דחיית מסורות כנסייתיות מאוחרות שאינן מעוגנות בטקסט.[3]
תפיסה זו הובילה לביטול התפיסה של המיסה כקורבן מכפר. בניגוד לעמדה הקתולית המסורתית, הלותרנים גורסים כי קורבנו של ישו על הצלב היה אירוע חד-פעמי ומספק, ולכן המיסה אינה משחזרת את הקורבן אלא מהווה "סעודת הודיה" שבה המאמינים מקבלים את פירות הגאולה.[4]
עיקרון מהפכני נוסף הוא "כהונת כל המאמינים", המבטל את ההיררכיה הנוקשה בין אנשי דת להדיוטות. על פי דוקטרינה זו, לכל נוצרי טבול יש גישה ישירה לאלוהים ואין לו צורך במתווך בדמות כומר או אפיפיור כדי לזכות במחילה או לפרש את כתבי הקודש. השלכה מעשית של עיקרון זה היא השימוש בשפת העם בתפילה ובקריאת המקרא, מתוך שאיפה שכל מאמין יוכל להבין את דברי האל ולהשתתף באופן פעיל בפולחן.[5] בתחום הסקרמנטים, הלותרניזם מכיר בשני טקסים מרכזיים בלבד, הטבילה וסעודת האדון, שכן רק הם מופיעים במקרא כציווי ישיר של ישו. לגבי סעודת האדון, הלותרנים אוחזים בתפיסת ה"נוכחות הממשית", לפיה גופו ודמו של ישו נוכחים באמת בלחם וביין, אך הם דוחים את ההסבר הקתולי של "טרנסובסטנציאציה" (שינוי המהות של החומר), ומעדיפים לראות בכך מסתורין אלוהי המוענק למאמין בסעודה.[6]
בעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדינות בהן הלותרניזם היא הדת הנפוצה ביותר הן: דנמרק, אסטוניה, נורווגיה, פינלנד, איסלנד, לטביה, נמיביה ושוודיה. למרות שנמיביה היא המדינה היחידה מחוץ לאירופה עם רוב לותרני, יש אוכלוסיות לותרניות גדולות במדינות רבות כגון: אוסטרליה, ברזיל, קנדה, אתיופיה, אינדונזיה, מדגסקר, פפואה גינאה החדשה, טנזניה וארצות הברית.
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל ישנו מספר קטן ביותר של לותרנים החיים בה בדרך קבע. קיימות מספר כנסיות לותרניות ברחבי הארץ, בהן אוגוסטה ויקטוריה, וכנסיית הגואל, שתיהן בירושלים, וכנסיית עימנואל במושבה האמריקאית-גרמנית ביפו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לותרניזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הכנסיה הלותרנית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Petkūnas, Darius (2020). "The Lutheran Liturgy: Theological Principles, Structure, and Historical Development". Method: Journal of Theology. 7: 53.
The axiom lex orandi, lex credendi in the Lutheran Church is understood that the liturgy is the way the church confesses its faith. The liturgy bears public witness to the faith of the church.
- ↑ Petkūnas, Darius (2020). "The Lutheran Liturgy: Theological Principles, Structure, and Historical Development". Method: Journal of Theology. 7: 51–52.
The Apology of the Augsburg Confession makes a distinction between the sacramental and sacrificial elements of the service. These are sacramental acts - acts of God by which... he offers and bestows his wholesome grace. The liturgy also includes elements of a sacrificial nature... acts of worship directed toward God.
- ↑ Petkūnas, Darius (2020). "The Lutheran Liturgy: Theological Principles, Structure, and Historical Development". Method: Journal of Theology. 7: 66.
All of them were built in accordance with the principles that Luther had laid down in his liturgical writings. In them, the Sacrament was of first importance and the liturgy was to serve it.
- ↑ Petkūnas, Darius (2020). "The Lutheran Liturgy: Theological Principles, Structure, and Historical Development". Method: Journal of Theology. 7: 52–53.
Properly speaking, there is only one propitiatory or atoning sacrifice, the self-offering of Christ Jesus... the Mass is not to be considered a continuation of the Levitical sacrifices.
- ↑ Petkūnas, Darius (2020). "The Lutheran Liturgy: Theological Principles, Structure, and Historical Development". Method: Journal of Theology. 7: 68.
Luther rejected the theology articulated by these prayers and stated that they were later additions... It was the Verba which must be extolled as both proclamation of the Testament of Christ and consecration of the Sacrament.
- ↑ Petkūnas, Darius (2020). "The Lutheran Liturgy: Theological Principles, Structure, and Historical Development". Method: Journal of Theology. 7: 54.
The body and blood of Christ are consecrated for the purpose of the Communion of the people, and ordinarily, all consecrated elements are to be consumed.
| פרוטסטנטיות | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| זרמים | לותרניזם • אנגליקניזם • אנבפטיזם • פנטקוסטליזם • מתודיזם • קווייקרים
|
 | ||||||
| אישים | יאן הוס • ג'ון ויקליף • מרטין לותר • ז'אן קלווין • אולריך צווינגלי • מנו סימונס • ג'ון וסלי • צ'ארלס וסלי | |||||||
| ראו גם | אוונגליזם • ארמיניאניזם | |||||||
